הפרעת קשב וריכוז: מיתוסים, אגדות, ומעט עובדות

מאת ד"ר איריס מנור

הפרעת קשב וריכוז היא תכונה קיצונית תורשתית הקיימת ב כ 10% מאוכלוסיית הילדים והמתבגרים וב כ- 6% מאוכלוסיית המבוגרים. התכונה גורמת להפרעה משמעותית בתפקוד בעיקר סביב רצף, סדר וארגון, ומקשה מאד על כל פעולה מונוטונית פסיבית. לכן, יש קושי ניכר בלמידה, בקריאה, בהקשבה, ובכל פעולה שדורשת התארגנות ויציבות.

האבחון של הפרעת הקשב חייב לכלול שלושה מרכיבים: הערכה קלינית מלאה, הבודקת גם את המרכיב הרגשי, שאלונים להורים ולמורים, ובדיקה אובייקטיבית המעריכה את התפקוד כגון TOVA.

הטיפול בהפרעת קשב אף הוא מורכב, ורצוי שיכלול טיפול תרופתי משולב עם טיפול פסיכולוגי התנהגותי. הטיפול התרופתי היעיל ביותר, והכרוך במעט תופעות לוואי יחסית הוא הריטלין.

מיתוסים:

1. הפרעת קשב עוברת בגיל ההתבגרות

לא נכון. הפרעת הקשב ברוב המקרים אינה עוברת, והחלק ההיפראקטיבי בלבד דועך. גם כאשר אומרים שההפרעה עוברת, מדובר בעצם במצב בו יש הפרעה "שארית". כלומר, מנגנוני הפיצוי והשליטה שהאדם פיתח מאפשרים לו לחיות ללא מצוקה, אך אם יופיעו מצבי לחץ (למשל למידה לבגרויות), הפרעת הקשב "תצוף ותעלה" על פני השטח.

2. הפרעת קשב היא פגיעה מוחית

לא נכון. הפרעת הקשב אורגנית, והיא תוצאה של תפקוד שונה של המוח, אך לא מדובר בפגיעה מוחית.

3. הפרעת הקשב יכולה להיות על בסיס רגשי

לא נכון. הפרעת הקשב היא כאמור אורגנית. אם היא אינה מטופלת, נוצרים סביבה מאפיינים של הפרעות רגשיות, חברתיות והתנהגותיות, אך הם משניים. יש מצבים בהם יש פגיעה בריכוז על רקע בעיה נפשית, אך זו אינה הפרעת קשב

4. הטיפול בהפרעת קשב אינו חובה והוא אף סוג של פינוק

לא נכון. הפרעת קשב לא מטופלת גורמת לנזקים משמעותיים בתפקוד בכל התחומים. יש דיווחים רבים על התפתחות של דיכאון וחרדה, הידרדרות לעבריינות, התמכרויות לסמים, חוסר יציבות וחוסר סיפוק בכל תחומי החיים.

5. יש הפרעת קשב גבולית

לא נכון. לא ידועה לספרות חיה כזו…

6. לא תמיד צריך טיפול תרופתי

לא נכון. מכיוון שהפרעת הקשב בעיקרה אורגנית, ככל הידוע לנו כיום, לא ניתן לטפל בה ללא טיפול תרופתי. כל טיפול אחר הוא טיפול נלווה, ואם אינו מלווה בטיפול תרופתי הוא עשוי אף לגרום נזק.

7. יש תרופות תחליפיות לריטלין על בסיס טבעי

לא נכון ככל הידוע לנו כיום. עד עכשיו לא נמצאה אף תרופה על בסיס טבעי שהיא יעילה במידה שווה וגורמת לפחות תופעות לוואי.

8. ריטלין גורם לאפאתיות ו"זומביות".

לא נכון. ריטלין הוא כדור מרץ. האשליה של האפאתיה נגרמת כאשר ילד הנמצא באי שקט קשה נרגע ומתמקד. עם זאת, יש לוודא לפני תחילת הטיפול את יעילות הריטלין לאדם הספציפי (למשל ע"י TOVA) אחרת הוא עלול להיות בלתי יעיל.

9. ריטלין גורם להתמכרויות

לא נכון. להפך, כאשר משווים מבוגרים שטופלו לאלו שלא טופלו, הרי אחוז ההתמכרויות גבוה לאין שיעור יותר במבוגרים שלא טופלו. אלו שטופלו מתנהגים ככלל האוכלוסייה

10. ריטלין גורם נזקים פנימיים

לא נכון. עד כה לא נמצא אף נזק כזה. הדיון האחרון סביב נושא הלב העלה לדיון את השאלה מה קורה לאדם חולה לב המטופל בריטלין, היות ובאנשים בריאים לא נמצא כל נזק. לכן, כיום ההמלצה היא לעבור הערכה לבבית (א.ק.ג. ובמקרה הצורך מבחן מאמץ) לפני הטיפול, במיוחד במבוגרים. זאת על מנת לשלול מחלה לא ידועה. אדם חולה חייב להתייעץ עם קרדיולוג לפני תחילת הטיפול. לגבי כל האברים האחרים, ככל הידוע מדובר בעיקר במיתוסים.

11. ריטלין גורם דיכאון

נדיר. בדרך כלל ריטלין אינו גורם דיכאון. יש שלושה מצבים אפשריים בהם יש קשר לדיכאון: א. כאשר יש דיכאון בנוסף להפרעת הקשב והוא אינו מטופל, הרי הריטלין "חושף" אותו. ב. כאשר אדם רגיש במיוחד לתרופה הרי רק בשעות ההשפעה שלה יופיעו תחושות דמויות דיכאון, שחולפות עם תום השפעתה (אז יש לעבור מיידית לתכשיר אחר). ג. עם תום השפעת התרופה יכול להופיע "ריבאונד", שגם הוא נדיר, ומלווה בעצבנות ובתחושת דכדוך החולפים תוך כשעה. הריבאונד בדרך כלל נעלם תוך מספר שבועות.

12. עדיף לחכות עם הטיפול

לא נכון. חוסר הטיפול מסוכן ביותר היות והוא חושף את האדם לפגיעה תפקודית והתפתחותית נרחבת. לכן, רצוי לטפל מיד עם תום האבחון ולאפשר לאדם תפקוד מיטבי ומירבי.